<h1>הרוקח סימנים רכ"ט, ר"ל</h1>
<h2>דף כד.</h2>
בשלהי פ' בכל מערבין או' זמן בר"ה ויוה"כ משמע אבל לא בשבתות ובראשי חדשים. ירושלמי דערבי פסחים תני כל מה שכתוב בו מקרא קדש צריך להזכיר בו זמן. במדרש בכל ראשי חדשים נשמתן של צדיקים עומדים על קבריהם ומרננים על משכבותן והיה מדי חדש בחדשו וכו' יבא כל בשר להשתחות. ובריש פסיק' רבתי אמר ר' לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם. והיאך באים שם בכל שבת ובראשי חדשים להשתחוות אלא העבים טוענין אותם לירושלים בבקר ומתפללין שם מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם זהו במנחה זהו והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'. ירושלמי בפרק אין עומדין ספק הזכיר של ר"ח ספק לא הזכיר מחזירין אותו לעבודה טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בערבית אינו חוזר. ודווקא בר"ח דאיכא טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה, אבל בשאר ימים טובים כגון פסח שבועות וסוכות שאנו אומרים בחולו של מועד יעלה ויבא אם לא הזכיר בתפלת ערבית יש לו לחזור דאין לומר שם קידוש החודש. אבל אם טעה בברכת המזון של ר"ח או בשל חנוכה אין מחזירין אותו כדאמרינן בפ' ג' שאכלו דהא מצי למיפטר נפשיה דלא יאכל, אבל בשבתות וימים טובים דלא מצי מיפטר נפשיה שלא יאכל ודאי מחזירין אותו ואם שכח בשבת ולא אמר רצה והחליצנו מחזירין דלא סגי דלא אכל. ראיתי את רבי שלא קרא הלל דר"ח עם הציבור וקרא מעצמו מיושב בשעת קריאת התורה.
